הזוגיות של ההורים שלי לא משהו, זה כבר שנים ככה. אבל אני כבר לא יכולה עם זה שאני כל הזמן צריכה להחליט בצד של מי אני!
אמא שלי יכולה להגיד באמצע שולחן שבת 'איזה שטויות אבא אומר, נכון?'
מה אני אמורה לעשות? להגיד לה ''ואללה אבא מדבר שטויות?''
להגיד לה שזה לא יפה שהיא מדברת ככה ועוד מול הנכדים? אני משתגעת!
לא קל.
ובשביל להחליט הרי צריך לדעת את כל הפרטים, נכון?
בקיצור להתעסק בזוגיות שלהם כל הזמן….
אבל רגע, 🤔
למה בעצם את חושבת שזה התפקיד שלך להתעסק בזוגיות שלהם?
הם באו אלייך וביקשו 'יעלי מהממת, את כל כך חכמה! אולי את מוכנה להחליט מי מאיתנו צודק?'
היא צחקה.
לא. האמת שלא.
אז למה את לוקחת על עצמך את התפקיד הקשה הזה?
את ילדה קטנה עם קוקיות,👧🏻 ואת לא עסוקה במה קורה בין ההורים שלך…
את מלמטה!
אז מה לעשות כששואלים אותי?
כשאת מלמטה, את יכולה להגיד את האמת הפשוטה. אני לא יודעת!🤷♀️🤷♀️🤷♀️
כיף לחזור להיות ילדים של ההורים שלנו. כמה עול ואחריות מיותרת אנחנו יכולים לשחרר מעלינו כשאנחנו מתמקמים נכון מול ההורים, וכמה רוגע יש שם.💕
שבת שלום
