אין לי דרך נעימה לומר את זה-
היחסים עם ההורים שלך ושלו
לא יהפכו לטובים ככה סתם ביום בהיר אחד.
זה לא מסוג הדברים שמשתפרים עם הזמן,
אלא בדרך כלל להיפך.
הזמן רק מרחיק,
מספק עוד ועוד הוכחות לזה ש"אנחנו פשוט לא מסתדרים"
ומנציח את הפערים בינינו לבינם
וגם בינם לבין הנכדים- הילדים שלנו.
הקושי מול ההורים לא יעשה קל יותר כשהם יתבגרו, אם כבר להיפך,
שלא לדבר על תחושת ההחמצה שעלולה להיות
כשלא הספקנו לתקן את היחסים איתם, והם כבר לא איתנו.
יחסים טובים עם ההורים הם תוצאה של השקעה במקומות הנכונים,
של זיהוי העמדה הנפשית שלנו מולם ותיקון שלה.
הם תוצאה של תהליך עמוק ומשמעותי שבו אנחנו מתמקמים נכון מולם,
ומתוך זה ממוקמים נכון גם מול הילדים שלנו,
מול בני הזוג, מול שאר העולם ואפילו מול אלוקים.
יחסים טובים עם ההורים יכולים להתפתח כשאנחנו "מנקים שולחן"
מזהים איפה אנחנו בביקורת מולם,
איפה אנחנו מרגישים שלא התנהגו איתנו כמו שאמורים להתנהג,
כשאנחנו מנקים את הטינות מולם
ונפתחים לאפשרות לראות אותם בעיניים נקיות,
עיניים של ילדים, שמצליחות לראות את האהבה והכוונות הטובות,
גם כשהן לא נעשו בדרך שהיתה לנו נעימה וקלה.
יחסים טובים איתם יכולים להתפתח
כשאנחנו מוכנים לפתוח את המקומות הכואבים,
לזהות את הדינמיקה הלא נכונה, לקחת אחריות ולשנות אותה.
