אחרי הלידה של השלישית שלי מצאתי את עצמי מפורקת, עם שלושה קטנטנים כשהגדול עוד לא בן שלוש.
באחת הפעמים שנסעתי איתם באוטובוס פגשתי אמא של חברה טובה שלי, רפלקסולוגית במקצועה ואישה מדהימה בכללי. היא שמחה לראות אותי ואת הילדים וכשהיא קלטה שאני ממש אחרי לידה, היא אמרה לי- אני רוצה לתת לך טיפול רפלקסולוגי במתנה. לכבוד הלידה. מתי מתאים לך?
והיא הגיעה. זו היתה אחת המתנות הכי טובות שקיבלתי בחיי. יצאתי בהיי, והרגשתי שבא לי לתת טיפול רפלקסולוגי במתנה לכל מי שאני אוהבת.
סיפרתי לחמותי איזה כיף היה ושאני חושבת שזו אחלה מתנה לתת, והיא עיקמה את האף ואמרה לי שהיא לא מצליחה להבין מה כיף בזה שמישהו נוגע לך ברגליים? זה כל כך מדגדג! היא בחיים לא תיתן למישהו לגעת לה ברגליים…
הייתי כל כך מופתעת!
זה היה לי כל כך נעים! זו המתנה הכי כייפית שקיבלתי! איך יכול להיות שמישהו בעולם לא ירצה דבר נפלא כזה?
🌀🌀🌀
דיברתי עם נערה מקסימה שקשה לה עם אמא שלה.
"יש לה באמת לב זהב, אבל היא מגזימה! היא כל הזמן עושה בשביל אנשים אחרים ולעצמה היא לא דואגת!"
ומה הבעיה שלך עם זה? ניסיתי להבין.
"אני רוצה שיהיו לה חיים טובים! שתצא קצת, שתקנה לעצמה משהו!"
מהממת את…
אבל מה אמא שלך רוצה? מה משמח אותה?
אולי מה שעושה לה טוב זה דווקא לעשות טוב לאחרים? אולי זה מה שממלא אותה במשמעות וקניות או טיולים ממש לא עושים לה את זה?
"יכול להיות… אז מה אני יכולה לעשות כדי לשמח אותה?"
את הבת שלה… את יודעת מה היא אוהבת. אולי שתהיי בקשר יותר טוב עם האחים שלך? אולי שתסדרי את הבית?
כיבוד הורים אמיתי זה דווקא לקבל את העובדה שמה שמשמח את ההורים שלי הוא לא מה שאני הייתי חושבת שהוא דבר משמח.
אבל אם זה מה שעושה להם טוב, אני אשתדל לתת דווקא את זה, למרות שאני לעולם לא רוצה לקבל את זה כמתנה. סבבה?
דברו איתי אם בא לכם לפנק אותי בטיפול רפלקסולוגי.
בשורות טובות
