שבוע טוב וחורף טוב!
השבוע התחלתי ללמוד אימון אצל תמר נזרי,
והיא דיברה על קטע של רבי נחמן, שמסביר שאנשים רחוקים מה' בגלל שאין להם יישוב הדעת.
(אני תלמידה מצטיינת אז מצאתי את המקור- 'מַה שֶּׁהָעוֹלָם רְחוֹקִים מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַך וְאֵינָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו יִתְבָּרַך הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לָהֶם יִשּׁוּב הַדַּעַת').
אנשים רוצים כל מיני דברים- להכנס לכושר, לרדת במשקל, לשפר את הזוגיות, לשנות עבודה, לכבד הורים, לצאת מהמינוס,
אבל בפועל- הם לא עושים מה שצריך והשינוי לא קורה.
ולא סתם הוא לא קורה.
ר' נחמן מסביר שכדי שאדם יוכל לעשות שינוי הוא צריך יישוב הדעת.
הוא צריך לעצור, להתיישב, ולברר מה הדעת שלו.
מה הרצון שלו, למה באמת הוא רוצה את זה,
מה יעזור ומה מפריע לו להגשים את הרצון שלו
ואיך לעשות תכל'ס את השינוי שהוא רוצה.
רובנו, בואו נודה על האמת, לא עוצרים.
אנחנו רצים ורצים על אוטומט
ועוצרים ללכת לייעוץ או טיפול רק כשהמצב ממש בלתי נסבל, על סף פיצוץ.
כשבן או בת הזוג שלנו כבר מדברים על פרידה,
כשכל כרטיסי האשראי לא עוברים בקופה,
כשהרופא אומר לנו שאנחנו בסכנה וכן הלאה.
אני רואה את זה הרבה בקשרים עם ההורים והחם- חמות.
אנשים באים אלי לייעוץ כשהמצב כבר באמת בלתי נסבל,
ממש כואב הלב.
ואפשר לעצור לפני זה.
לעשות לעצמי יישוב הדעת ולשאול את עצמי-
איזה קשר אני רוצה עם ההורים שלי? עם חמי וחמותי?
איך אני עושה את זה בפועל?
מה מאתגר אותי בקשר איתם ואיך אפשר להתגבר על האתגר?
וזה תהליך
שבונה בי עמדת נפש נכונה באופן יסודי,
שממשיך איתי לכל החיים ומשפיע על שאר התחומים בחיי.
