במייל הקודם דיברנו מהן מידות טובות, ואיך נגיע למצב של גמישות, שבה איננו כבולות לסט מסוים של התנהגויות שמתאימות לנטיית נפשנו אלא נהיה משוחררות להתנהג בכל סיטואציה במידה טובה, במידה מדויקת מכל אחת מתכונות הנפש.
הכל טוב ויפה, אבל מה נעשה שהרבה פעמים אנחנו בכלל לא מודעים לזה שאנחנו מוטים לצד מידה מסויימת? אנחנו בכלל לא שמים לב שאנחנו מוגזמים בעשייה שלנו! להיפך, היא נראית לנו מאוד טובה, וחבל שלא כולם מבינים את זה ומתנהגים כמונו…
פעם הגיעה לייעוץ אישה שהייתה לה בעיה קשה עם אבא שלה. האבא היה חולה נפש עם תעודות. הוא התנהג בצורה מוזרה, עשה מעצמו צחוק בשבת בבית הכנסת כשהיה מתארח אצלה, צועק ברחובות, מגיב בבוטות ובצורה בלתי צפויה ולא הגיונית כלפי אנשים שהיו בביתה, התלבש באופן שאינו מקובל בחברה שלה, ובקיצור- פשוט פאדיחה להיות קשורים אליו. היא סיפרה איך החברים שלהם בשכונה היו אומרים לה במבטים מלאי משמעות, "כן, ראינו את אבא שלך ב…" והיא כמובן התביישה נורא. רצתה לקבור את עצמה באדמה. וכל הניסיונות שלה לבקש מהאבא שלה להתנהג בצורה נורמלית או לפחות להתפלל בבית כנסת אחר העלו חרס.
בייעוץ התברר שהטעות הבסיסית שלה היא שהיא "שווה רק כשמתנהגים כראוי". היא באמת עושה הכל כדי להתנהג כראוי ואפילו מעבר לראוי. היא מקשיבה לאנשים תמיד, בני המשפחה כולה נשענים עליה ויודעים שעליה אפשר לסמוך בכל מצב. היא זו שתביא אוכל לכל חולה, יולדת או אבלים, היא אשת מקצוע יסודית, משקיענית, נותנת שירות סופר נעים וסופר מתחשב לכל לקוח- בקיצור- הבנתם, היא ממש מקפידה להיות שווה, כלומר להתנהג כראוי ואפילו יותר.
כמובן שלא פשוט להצליח לעשות את כל זה… לפעמים היא מצאה את עצמה מקשיבה לאנשים שסתם הרשו לעצמם לבזבז לה את הזמן, או מכריחה את עצמה לבשל באישון ליל כי "לא ראוי שאני לא אביא להם עוגה!" שלא לדבר על סיטואציות מקצועיות שבהם היא היתה הרבה הרבה לפנים משורת הדין, בצורה מוגזמת מול לקוחות שניצלו את היחס ה"ראוי ומעבר לראוי" שלה.
תארו לעצמכם כמה קשה לאישה כזו, שמשקיעה הכל כדי להתנהג כראוי, עם אבא שעושה הכל הפוך ממה שראוי… רחמנות ממש…
אז זהו. שלא.
הרב קוק מסביר בעולת ראיה (פירוש לתפילה) שבברכות השחר, בברכת "שעשה לי כל צרכי", האדם מודה לה' שנתן לו את כל מה שהוא צריך כדי להגיע לתכליתו הטובה האמיתית. כלומר, כל נתוני החיים שלי, אלא שנעימים לי ואלה שפחות באים לי בטוב- כולם ניתנו לי מהקב"ה, בצורה מדוייקת לי על מנת שאוכל למלא את הייעוד שלי בעולם, לתקן את הנקודה שאותה אני צריך לתקן פה.
גם ההורים שלנו, עם כל הקרעכצים שהם עושים לנו (ואולי דווקא בזכותם) הם נתונים מדוייקים לנו, לטובתינו. על מנת שנוכל לתקן את עצמינו, להגשים את הייעוד שלשמו הגענו לעולם. ה' ברחמיו הצמיד לכל אחת מאיתנו זוג מאמנים פרטיים, כדי להשתחרר מהטעות הבסיסית שלנו ולתקן את עצמינו.
כשאני מכבדת את הורי באופן כללי, ובעיקר במקומות שבהם אני מכבדת התנהגות שסותרת את הטעות הבסיסית שלי, אני משתחררת מראייה הצרה ש"רק מה שעומד בתנאי שלי טוב, וכל השאר פסול". היכולת לכבד את ההתנהגות ההופכית לטעות שלי, משחחרת אותי מהפינה של ההתנהגות הרגילה שלי, ונותנת לי גמישות להתנהג בכל סיטואציה במידה הטובה שבה נכון לנהוג.
אותה אישה עשתה עם עצמה עבודה רצינית והצליחה לכבד באמת את אבא שלה, את מי שמייצג את ההפך מהטעות שלה, ובכך השתחררה מההסתכלות הסובייקטיבית הצרה שרק מי שמתנהג כראוי הוא שווה, עובדה, הנה אבא שלי לא מתנהג כראוי והוא שווה ומכובד. אולי גם אני יכולה להפסיק לרוץ ולהלחץ ולהגזים רק כדי להתנהג כראוי? אפשר גם אחרת!
או כמו שאהובה אומרת- "יש שתי דרכים להגיע לתיקון המידות:
ללכת לחוג מודעות או לכבד את ההורים שלך"
בהצלחה לכולנו, והרבה גמישות!
