המדריך המעשי לכיבוד הורים (2)

בפעם הקודמת דיברנו על השלב הראשון בכיבוד הורים- לרדת ממגדל הפיקוח, להפסיק להסתכל מלמעלה על ההורים ולשפוט אותם. המאמר המלא נמצא פה

ומהו השלב הבא?

"אם לא תכין שיעורים, לא תוכל לשחק במחשב"

"אם תריבו על המשחק הזה, שניכם לא תוכלו לשחק בו"

"אם לא תאכל את החמין, לא תקבל קולה"

פנינים אלו ורבות כמותן שגורות מן הסתם בפיהם של רוב הקוראים שהם הורים לילדים. מה לעשות, מבחן התוצאה מראה ששיטת הענישה מאוד עוזרת לנו לחנך את הילדים ולגרום להם לעשות מה שאנחנו אומרים- לא לריב, להכין שיעורים, לאכול את האוכל וכולי.

מעניין שפעמים רבות אנחנו משתמשים בלי לשים לב באותם כלים מול… ההורים שלנו!

 

מכירים את ההורים הבריאותיים האלה, שאצלם רק תמר זה ממתק לגיטימי?

הם הולכים להתארח בשבת אצל סבא וסבתא המפנקים- ואומרים להם שלא יתנו לנכדים ממתקים.

סבא וסבתא משתדלים, אבל אם הסבים אינם ממושמעים מספיק, יש לזה תוצאות לא נעימות…

מה לעשות, אומרים ההורים, אנחנו פשוט לא יכולים לבוא אליכם ככה… נבוא אליכם בשמחה כשתלמדו איך להתנהג עם הילדים שלנו.  סבא-סבתא מבינים את הרעיון ומתיישרים לפי מה שאמרו להם לעשות. ממש חינוך למופת!

 

הלו?

התבלבלנו…

מי מחנך את מי?

בטעות נעמדנו במקום המחנך מול ההורים שלנו, ואנחנו מתגמלים התנהגות טובה ומענישים על התנהגות 'לא טובה'? במקום לכבד את ההורים שלנו אנחנו בעמדה חינוכית מולם, שופטים את ההתנהגות שלהם ומענישים אותם כשהם לא מתנהגים 'יפה'?

 

וזה חוזר על עצמו בכל כך הרבה פנים. ילדה שלא מוכנה לשתף את אמא שלה במה שקורה לה כי התגובה של האמא בפעם האחרונה לא מצאה חן בעיניה. נערה שהפסיקה לעזור בנקיון הבית כי אמא שלה לא מספיק מפרגנת לה על זה, נערה שלא חוזרת הביתה מהאולפנא בשבתות כי 'האווירה בבית לחוצה מדי' (מבטיחה לכם, סיפור אמיתי) ועוד דרכים יצירתיות לעצב את ההתנהלות של ההורים עד שתתאים לילדים ולסולם הערכים שלהם. וברוב הפעמים, אפילו בלי להיות מודעים שמה שאנחנו עושים הוא לנסות לחנך אותם. זה נראה לנו תוצאה טבעית של מה שההורים עשו…

 

ובכן- אין לי מושג האם האמא שלא מפרגנת לביתה המנקה הגיבה נכון, ואם זה בסדר שסבים וסבתות יתנו ממתקים לנכדים כאילו אין מחר (ואין חורים בשיניים בעולם), מה שבטוח הוא שכשאני, כילד, שופט ומעניש את ההורים שלי על ההתנהגות שלהם אני ממש ממש לא במקום הנכון והבריא שלי מולם. אני לגמרי מלמעלה, חוסם את זרימת השפע האלוקי שמגיע אלי דרך ההורים שלי.

 

לא להעניש את ההורים זה פועל יוצא מלרדת ממגדל הפיקוח והשיפוט. ולכן השלב המעשי הראשון בכיבוד הורים הוא להפסיק לשפוט ולהפסיק להעניש.

שנצליח!

Share on facebook
Share on google
Share on twitter
Share on linkedin

אולי יעניין אותך גם...

רצונם הוא כבודם

אנחנו לקראת סיומו של 'המדריך המעשי לכיבוד הורים'.   כל מה שאת אומרת זה טוב ויפה, אמרה לי פעם אחת המשתתפות בסדנת כיבוד הורים, אבל

קראי עוד »

למה גיסתי המדהימה לא קיבלה את הילדים שלי?

"לפעמים כואב לי הלב על הילדים שלי.

אני רואה איך גיסתי מתנהגת עם הילדים שלה, באיזה סבלנות היא יושבת איתם, קוראת להם סיפורים, עושה איתם יצירות… ואני? אני שונאת לספר סיפורים ואין לי סבלנות ליצירות. אני רק נותנת לילדים שלי לשחק במשחקים קנויים בבית או מקסימום הולכת איתם לגינה… מסכנים!

קראי עוד »

תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גבר?

גם לך מגיע לחיות טוב עם ההורים שלך!
אז מה אם השאלות פה מנוסחות בלשון נקבה?

אחת הסיבות שהעברתי את הסדנא הפרונטלית לפורמט אינטרנטי היא שנשים שהשתתפו בסדנא ביקשו להעביר את הטוב הזה לגברים שלהן ופשוט אין מי שמעביר סדנאות כאלה לגברים…

 

מוזמן להצטרף!

הקורס יצא לאור!

אפשר להירשם פה כמתעניינת ולקבל פרטים נוספים