שלום וברכה
במאמר הקודם בעניין כיבוד הורים, דיברנו על זה שאנחנו מענישים את ההורים שלנו אם הם לא מתנהגים כפי שאנחנו חושבים לנכון.
קיבלתי שאלות מכמה קוראות לגבי ההתנהלות הנכונה מול סבא וסבתא- ההורים שלנו, כשהם מתנהלים מול הילדים שלנו בצורה שלא תואמת את הדרך החינוכית שלנו.
כתבו לי: את צודקת, אסור להעניש את ההורים שלנו. אבל האם צריך לקבל כל מה שההורים עושים? אין מקום שבו אומרים סטופ? ומה עושים כשההורים שלנו מראים לילדים שלנו סרטים שאנחנו לא מרשים?
ומה אם הם מזלזלים בחינוך שלנו בעיני הילדים? וצניעות? וערכים?
שאלות טובות, באמת.
למה יש התנגשויות כאלה בין סבא וסבתא להורי הנכדים?
אולי סבא וסבתא פשוט לא יודעים שהחינוך שלנו אחר, שונה?
אולי הם נהנים לעשות לנו דווקא, ולקלקל את החינוך שאנחנו כל כך מתאמצים להעניק לילדינו? אולי הם נהנים לשבור לנו את המילה?
יש להניח שהתשובה היא לא, לא ולא. מן הסתם הם מודעים לזה שאנחנו מחנכים בצורה שונה.
השאלה הגדולה היא איך הדרך שלנו שונה משלהם. האם העמדה שלנו היא לעומתית, "אנחנו לא נעשה לילדים שלנו את הנזקים שאתם עשיתם לנו" "אנחנו נראה לכם מה זה בית יהודי אמיתי", עמדה שנובעת מהאגו, או פשוט דרך חינוך שונה, מתאימה לנו, לא בהשוואה או לעומת הדרך שלכם.
"אין אדם רואה נגעי עצמו". לפעמים אנחנו משוכנעים לחלוטין שאנחנו לגמרי נקיים משיקולי אגו, ומה לעשות, זו לא תמיד האמת. הקב"ה בחסדו נתן לנו הורים שיעזרו לנו לדייק, לראות כשאנחנו מזייפים. התנגדות של ההורים היא מדד לאגו שלי מולם.
ההורים שלי רוצים שהילדים שלי יהיו ממושמעים לי, שיהיה המשך נכון ובריא של הדורות. אם אני מרגישה שהם באים לפרק לי, זה סימן שאני לא לגמרי נקיה שם. שיש שם "דגל" קטן או גדול שבו אני מנופפת מולם, וכשהם רואים דגל כזה, הם מיד מתנגדים, רוצים להוריד אותו.
(ודגל יכול להיות גם בתחום הזוגיות- כשאמא שלו מסכסכת ביניכם- כנראה יש לכם איזשהו דגל "אנחנו נראה לכם מה זו זוגיות טובה באמת" שמעורר את התגובה הזו, ואין כאן המקום להאריך)
במצב מתוקן, כשילד הוא ילד- כשהוא נמצא מול ההורים במקום לא שיפוטי, לא מתנשא וביקורתי, אלא במקום סומך ומאמין, אז ההורה הוא הורה, שרוצה רק בהמשך הדורות בטוב, בהצלחת החינוך שלך גם אם הוא שונה.
יהיה כבוד מצד ההורים לדרך שלך, גם אם היא שונה, כשלא יהיה אגו. להיפך, סבא וסבתא ימשיכו את החינוך שלכם.
צריך הרבה טהרת הלב כדי לעשות את זה בצורה נקייה. משתפת בהתכתבות שהיתה לי עם חברה טובה שנמצאת בגרעין תורני:
החברה:
פה ב… נושבת רוח תשובה באויר, (זה פלאי לגמרי), והנושא הזה של איך לאפשר את הקשר עם ההורים רגיש ומורכב מאד.
…
בעקרון ומניסיון אישי שלנו, צריך להשקיע מחשבה וכוחות ביצירת קשר בריא, חם, מפנק וסבתאיולתכנן הרבה מראש כדי להימנע מלהיכנס למצב שיראה כהבעת ביקורת כלפי ההורים. כשבסה"כ אנו בוררים מה מתאים לנו ומה לא. כשהנחת הבסיס היא שמה שעליו חונכנו היה מתאים לנו ולהורים ולדור ועכשיו כשתורנו לחנך, אנו משנים את התנאים כראות עיננו ובהתאם למצב העכשווי.
חשוב להגדיר גבולות ברורים מאד מאד (חשיפה למחשב ואוצרותיו, פלאפונים ופלאיהם, מקומות פיזיים בהם לא מסתובבים)
אני: טוב, הגיוני שיש דברים שחשובים לנו כהורים וזה לא תואם בדיוק את ההתנהלות אצל סבא וסבתא. השאלה היא רק באיזו עמדה אני נמצאת?
אם אני באה ממקום שמכבד את ההורים שלי (באמת) אז גם החלטה לא לראות משהו בבית שלהם מגיעה ממקום לא מתנשא, למרות שהיא שונה מהדרך של ההורים. אפשר לומר להורים- "מאוד חשוב לנו שהילדים לא יחשפו למראות לא צנועים ולכן אנחנו מבקשים שהטלוויזיה לא תהיה דלוקה כשהם בסביבה" ממקום מתנשא, מלמעלה, ואפשר גם לומר את זה ממקום מבקש ומכבד, מלמטה. ואני בטוחה שההורים מרגישים מאיפה המשפט הזה נאמר.
גם תכנון מדוקדק מראש יכול לבוא ממקום 'מתחמן' ולא כנה עם ההורים- מעין- 'נעשה לכם הצגה מאורגנת כל כך עד שלא תשימו לב שהצלחנו למנוע מהילדים שלנו לראות את התועבות שלכם', ויכול לבוא ממקום של 'אנחנו מנסים לאפשר כמה שיותר מפגשים בין הילדים שלנו לביניכם כי כל כך חשוב לנו שהם יספגו מכם, ואנחנו משתדלים להקטין ככל האפשר אזורים שנויים במחלוקת' וההבדל בעמדה הנפשית ובכבוד הוא שמיים וארץ.
כנ"ל לגבי הגדרת גבולות ברורים. וכאן נכנס עניין נוסף, מעניין וחשוב כשלעצמו: עד כמה יש לי אמון בילדי שהם יודעים מצוין מה מותר ומה אסור בבית שלנו ויתגברו על הפיתוי להסתכל/לעשות דברים שאסור.
