שלב אחרון במדריך המעשי לכיבוד הורים.
אחרי שירדנו ממגדל הפיקוח, הפסקנו לשפוט ולהעניש את ההורים שלנו, התקדמנו מ'סור מרע' אל ה'עשה טוב'- ואנחנו מכבדים את ההורים שלנו מתוך הכרת הטוב בסיסית, ולפי מה שמכובד בעיניהם, מה נשאר?
לינוק חיים. להתייעץ.
להתייעץ?
"ואם ההורים שלי לא כאלה חכמים? אני יודעת הרבה יותר מהם ברוב התחומים בחיי…"
"אמא שלי בכלל לא בקטע של לתת עצות. מספיק קשה לה עם עצמה…."
יכול להיות.
אבל מי שהפנים את ההבנה שההורים שלו הם מתנה אלוקית מדוייקת לטובתו, שהם מקור חייו, ינסה תמיד לינוק מהם עוד חיים. להתייעץ בכל שאלה שמתעוררת, לבקש לשמוע עוד תובנה מצמיחה ובונה.
מצרפת פה כמה סיפורים (אמיתיים!) שמהן אפשר להבין מה זה אומר לינוק חיים מההורים, וכמה חיים זה מוסיף לכל המשפחה.
נערה אחת סיפרה שאמא שלה בדיכאון. שוכבת במיטה כל היום ולא מתפקדת. מה לעשות?
אהובה אמרה לה- לכי תתייעצי איתה בכל בעיה שיש לך.
יושבת בחורה ליד המיטה של אמא שלה ומתלבטת 'אז הבחור שאני יוצאת איתו אמר ככה וככה. מה דעתך? נכון לתת לזה עוד צ'אנס?' בהתחלה האמא שכבה במיטה ושתקה. עם הזמן היא התחילה לענות לשאלות של ביתה פה ושם, עד שיצאה לחלוטין מהדיכאון וחזרה לתפקד.
כשהילד הוא ילד- ההורה הוא הורה. כשהילד נמצא במצב של יניקה מההורים- ההורים חוזרים למקומם, למעלה.
מכרה שלי נישאה לבחור מרקע תרבותי ודתי שונה מאוד משלה. מערכת היחסים עם האמא שלו היתה לא פשוטה בלשון המעטה, החל מהתנהגויות שונות ממש (למשל לבוא לישון במיטה עם הזוג הצעיר והנכדה המתוקה…) וכלה בהערות ביקורתיות וזילזול בוטה בכל מה שיקר וקדוש לכלה.
'היה לי ברור שלא סתם הקב"ה שם לי את האישה הזו בחיים שלי. בטוח יש לי מה ללמוד ממנה. אני עוד לא יודעת מה בדיוק, אבל לא יכול להיות שה' סתם הפגיש אותי איתה'.
בכל שאלה שהתעוררה בבית- גדולה כקטנה, מיד הרמתי טלפון לחמותי. 'מה את אומרת? איך נכון לסדר את הארון? איך להגיב לילדה בסיטואציה הזו? ' ועוד ועוד.
מערכת היחסים בינינו התהפכה לחלוטין. כמה אהבה, כמה איכפתיות, כמה קירבה נוצרה בינינו. וכן, גם כבוד לדרך השונה שבחרנו ללכת בה.
וזה נכון לכל הורה, גם זה שנראה פשוט שבפשוטים, שמה כבר יש לו לתת. כשתינוק יונק- יש חלב. כשהילד בא להורים מעמדת נפש יונקת, מלמטה, שמבקשת לקבל טוב- יש להם מה לתת. המון. אפילו הם לפעמים לא יודעים כמה.
שנזכה לכבד באמת!
נ.ב.
חייבת להוסיף נקודה חשובה.
יש הבדל עצום בין יניקה לטפילות (וסליחה על המילה הבוטה…). לינוק פרושו לקבל מהם מה שהם רוצים לתת. טפילות זה להכריח אותם לתת. אפשר לקבל עזרה עם הילדים ממקום של יניקה- שכדאי שהילדים שלי יפגשו כמה שיותר עם האישיות המיוחדת של אמא שלי, ואם היא רוצה ושמחה לתת את זה זה נפלא, ואפשר להגיע למקום טפילי שבו סבתא 'חייבת' לעזור. אפילו לבקש עצה בא לפעמים ממקום לא נכון של "תחליטו בשבילנו" ולא ממקום שמבקש לשמוע דעה של חכמים ממני. אז חשוב לדייק בעמדת הנפש שם. ואיך יודעים? לפי התגובה. אם הבקשה משמחת את ההורה- כנראה אנחנו במקום מדויק ונכון.
לרפואה שלמה לרבקה בת טליה, בתוך שאר חולי ישראל.
