שיעור ששמעתי מאהובה לפני חנוכה ומאוד מצא חן בעיני, משתפת…
בחנוכה המצווה היא "נר איש וביתו", להדליק נרות, והנרות הללו מסמלים את ניצחוננו על יוון. מדוע?
מהו נר? נר זה כלי שבו יש שמן או חומר בעירה, ופתילה שעליה נתפשת הלהבה. "נר מצווה ותורה אור", הנר נמשל למצוות, למעשה האנושי החומרי שבו "נתפשת" הרוח, החלק האלוקי, נשמת האדם, שנמשלת ללהבה.
והנר הזה, כמו בפס' "נר ה' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן" יכול להגיע למקומות הכי נמוכים באדם- ה"בטן", התאוות, האגו, הרצונות הקטנוניים- ולהאיר אותם. על ידי המצוות המעשיות האדם משתחרר מהשיעבוד לקטנוניות ולחומר, ומתחבר אל אלוקיו.
היוונים בחרו בקפידה את הגזרות שלהם. לכאורה היו יכולים לאסור באופן גורף על תורה ומצוות. אבל הם בחרו להתמקד בדברים שהם הויכוח העקרוני בינינו לבין תרבות יון.
יון טוענת שהעולם הזה- זה מה יש, אין שום דבר מעבר לחומריות שאליו צריך לשאוף. תרבות יוון מעלה על נס את גוף האדם ומטפחת אותו, והשכל האנושי הוא הדבר הגבוה ביותר שאליו יש לשאוף, על פי הפילוסופיה היוונית. וזהו, אין משהו מעבר לזה, אין אלוקות, אין נבואה, אין מוסר אלוקי גבוה שלפיו אנחנו צריכים לפעול וכלפיו לשעבד את גופינו ושכלנו.
ולכן הם גוזרים דווקא על שבת, חודש וברית מילה.
השבת- היא מעין עולם הבא, מעבר לקיים. מעידה על זה שיש בורא לעולם ששבת ביום השביעי מכל מלאכתו, ומבטאת את המגמה שאליה שואף העולם כולו להגיע- ליום שכולו שבת. העולם החומרי אינו שלם במצבו הנוכחי, הוא מתקדם לעבר מגמה רוחנית שמעבר לקיים.
החודש- הוא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל בתוך טומאת מצרים, מסמלת את החשבון השונה של עם ישראל מול האומות. העולם כולו מונה על פי השמש, מחזור שנתי שחוזר על עצמו בלי שינוי, מה שהיה הוא שיהיה, אין סיכוי לשינוי או התקדמות.
לעומת גישה זו החשבון של עם ישראל לפי הלבנה מסמל את היכולת להתחדש מדי חודש, את יכולת השינוי וההתפתחות שיש לנו, היכולת להשתנות, להתקדם, לשנות, לתקן את העולם במלכות שדי.
המילה נוגעת הדבר שלצערנו נראה לאנשים שאין סיכוי להתגבר עליו. דחף, יצר כל כך חזק… ביוון התייאשו מראש מהסיכוי לשלוט על יצר המין והפכו את המתירנות לאידאל, כפי שאנחנו רואים היום בתרבות המערבית. למה להתאמץ לשלוט ביצר? בשביל מה? הייאוש הוא תוצאה של מחשבה שאין מעבר, שאין למה לשאוף וגם אין סיכוי להצליח בזה אז יאללה, אכול ושתה כי מחר נמות.
לעומת הייאוש הזה, עם ישאל מל בששון את בניו, לאמר שאפשר לעדן את הכוח החזק הזה, אפשר לכוון אותו לתוספת חיים ולא להפקרות, אדם יכול להתרומם מעל טבעו, הוא לא שבוי ביצריו. במקום הכי קריטי לקיום האנושי עמ"י חושף את מגמתו הפנימית ומביא לשם את הקדושה.
גם הגזרה שכל כלה תיבעל להגמון מטרתה זהה- להעביר מסר שאין סיכוי לטהרה, על מה אתן שומרות? בשביל מה להתאמץ להתגבר? אין סיכוי באמת לטהרה שעליה מבוססת המשפחה והיהדות כולה. (אם אין טהרה, אין יהדות…)
והגזרה שהחשיכה עיניהם של ישראל כשולי קדירה היא "כתבו לכם על קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל".
גזירה משונה… מה זה משנה מה כתוב על קרני השור? ואם כתוב, מה זה משנה? למה זה כל כך פוגע בעם ישראל?
השור הוא כלי העבודה המרכזי בעולם העתיק. איתו אפשר לחרוש את האדמה ולהתקיים. השור מסמל את יצר הקיום האנושי, ולכן דווקא על קרן השור דרשו היוונים לכתוב שאין לנו חלק באלוקי ישראל. ה' לא יכול להיות קשור לחומר. בבית הכנסת, בלימוד תורה- שם יכול להיות שיש קשר לה'. אבל בחומר? שם אין אלוקות. והגזרה הזו מחשיכה את עיניהם של ישראל. האמירה הזו זה העלבון הכי צורב, הפגיעה הכי כואבת.
לעומת זאת, המצוות- הנרות מסמלים שבהכל יש חלק אלוקי. גם בחומר, גם במעשים האנושיים הגשמיים, גם בקיום היומיומי הפשוט- בהכל יש קשר לה', אין שום חלק בהוויה שאין בו ערך רוחני, שאין בו סיכוי להתקדמות, לשינוי ולקודש.
מול גזרות יון והתרבות המערבית שסביבנו שמפמפמת לנו כל הזמן
"אי אפשר לשלוט בזה, אין טעם, אין סיכוי להכניס אלוקות לחומר, אין לאדם אפשרות לקדש את חייו החומריים. עזבו את זה, תתיאשו מראש!" עם ישראל מדליק נרות חנוכה שנה אחרי שנה, במסירות נפש, דור אחרי דור, לומר לעולם ולתרבויות המתחלפות- יש כיוון לעולם, יש מגמה אלוקית, יש לאן לשאוף.
והאדם? הוא גדול, הוא מסוגל להתגבר על תאוותיו, הוא יכול להתרומם, הוא יכול במעשיו הגשמיים לפעול דברים עצומים ורוחניים.
שנזכה…
חנוכה שמח!
