הזוגיות של ההורים של גליה היתה בעייתית מאוד. אבא שלה היה מדבר בצורה לא יפה אל אמא שלה, ואמא שלה היתה שותקת אבל מספרת לילדים על הקושי שלה מולו.
לגליה ולאחים שלה היה כמובן הרבה מה להגיד על הנושא. איך הוא מתנהג אליה, איך היא שותקת על זה, וכולי וכולי. בכל פעם שהיא היתה נוסעת להורים לשבת, היא היתה עסוקה ביחסים שבין ההורים שלה, ובמוצ"ש האחיות והאחים היו מתקשרים לשמוע איך היה (נורא, בדרך כלל) ולנסות להבין מה קורה שם ומה ההורים צריכים לעשות.
בקיצור, הם היו בעמדה מאוד מאוד שיפוטית מול ההורים שלהם. ובהתאם, שבתות אצל ההורים היו סיוט שנמנעים ממנו כמה שאפשר, והיחסים מלאים עקיצות וכאב.
כשגליה שמעה בפעם הראשונה בסדנא על כיבוד הורים זה היה נשמע לה פשוט הזוי. אבל המצב מול ההורים היה באמת בלתי נסבל והיא החליטה ללכת על זה ברצינות, עד הסוף. להפסיק לחלוטין להתעסק בזוגיות של ההורים שלה ולשפוט אותם, להפסיק לדבר על זה עם האחים שלה, לבוא אליהם לשבת ופשוט להיות שם בת. נקייה, בלי עמדה שיפוטית.
בפגישה שהיתה בשבוע שאחר כך היא סיפרה היתה שבת נהדרת. בעלה אמר שאף פעם לא היתה לו שבת כל כך נעימה אצל ההורים שלה, והם נשואים כבר כמה וכמה שנים. לאחים ולאחיות הדואגים שהתקשרו כרגיל במוצ"ש היא אמרה שהיה מקסים, וכשתחקרו אותה על מה אבא אמר לאמא ואיך אמא הגיבה היא פשוט אמרה שלא היה כלום. היא לא ראתה, זה לא העסק שלה.
אבל השיא, היא אמרה, היה ביום שני.
הכל התפקשש בבוקר הזה. היא קמה מאוחר, ואחד הילדים שיגע אותה והתעכב, האוטו נתקע, ואז, כשהיא הכניסה יד לארון להוציא סוודר היא הפילה בטעות את הבושם החדש והיקר שהיא קנתה יום קודם והוא נשבר לרסיסים.
בדיוק אז אבא שלה התקשר. והיא, באופן ספונטני וממש לא טבעי לה פשוט התחילה לבכות, וסיפרה לו על כל הבלגן שהיה לה מהבוקר ועכשיו הבושם שנשבר ועלה לה 300 שקל רק אתמול. בכיתי לו כמו ילדה קטנה, ושתבינו שבחיים לא בכיתי לאבא שלי. אם כבר דיברתי איתו זה להגיד לו מה דעתי על מה שהוא עושה או לא עושה או לתאם איתו דברים טכניים. אבל פתאום זה נהיה לי טבעי, להיות הילדה הקטנה שלו ולבכות על הבושם המעצבן הזה.
ואבא שלי הקשיב, ובאותו ערב הוא הגיע אלינו הביתה עם בושם חדש בשבילי במקום זה שנשבר בבוקר. זה היה פשוט שוק. הוא בחיים לא הביא לי מתנות, הוא בכלל לא אבא של פינוקים, לא לי ולא לאחיות שלי. זו היתה פשוט הפתעה מדהימה.
אני אוהבת מאוד את הסיפור הזה, כי הוא ממחיש לי כל כך חזק איך כשילד הוא ילד, ההורה הוא הורה.
כשאני חוזר למקום הנכון שלי מול ההורים שלי, נמצא מולם במקום של ילד, מפסיק להיות בעמדת השופט העליון, גם אצלם קורה שינוי, יוצא מהם שפע שלא ידעתי על קיומו.
שבוע מלא ברכה
